שטרנברג נ' דיימלר פייננשל סרויסס ישראל בע"מ

החלטה

זו בקשת רשות ערעור על החלטת השופט ורבנר בבקשה לביטול פסק דין שניתנה ביום 16.6.10, ובבקשה לעיון חוזר שניתנה ביום 25.7.10. המשיבה מתנגדת לבקשה.

כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 15.2.11, הבקשה לרשות ערעור הוגשה רק ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין ולא על פסק הדין עצמו. כמו כן, המבקש לא צירף לבקשתו את הפרוטוקולים, את פסק הדין ואת כתב ההגנה. למרות שנתתי למבקש הזדמנות להגיש מסמכים אלה, שהיה עליו להגישם במצורף לבקשתו, לא הגיש אותם. לפיכך, לא אתייחס אליהם בהחלטתי.

כעולה מהמסמכים שהוגשו, ביום 8.6.10 ניתן פסק דין בהעדר המבקש, לאחר שמועד הדיון נקבע בפני המבקש ובא כוחו בדיון מקדמי, בו החליט בית המשפט לשמוע הוכחות ונשמעו המבקש והנהגת ברכב המשיבה. בדיון הקודם, החליט בית המשפט לקבוע מועד לשמיעת העד מטעם המבקש ובעלה של נהגת רכב המשיבה. המבקש ובא כוחו של המבקש לא הופיעו לדיון שנקבע בדיון קודם במעמדם, בטענה שפקידה של ב"כ המבקש טעתה ברישום מועד הדיון.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר המבקש, ללא תגובת המשיבה. בית המשפט קבע שהתאריך נקבע על דעת שני הצדדים, ותוך תיאום עם יומנם, ולא ניתן להשליך את האשמה על פקידה של ב"כ המבקש, שלא נכחה בדיון. אני מסכים עם בית המשפט קמא. הוא היה רשאי להניח, שכאשר קובעים דיון במעמד ב"כ המבקש והמבקש עצמו, ב"כ המבקש רושם אותו מייד ביומנו המצוי עמו, ולא הולך למשרדו, נותן לפקידתו את יומנו, ואומר לה לרשום את המועד לפי שיקול דעתה.

בנסיבות אלה, אני דוחה את טענת המבקש, שמדובר בפסק דין שיש לבטלו מחמת חובת הצדק. יש לבטל פסק דין מחמת חובת הצדק כאשר צד לא הוזמן לדיון. המבקש הוזמן לדיון שנקבע במעמדו. על כן, לכל היותר מדובר בבקשה לביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט.

בית המשפט קבע גם שלא ניתן כל טעם לכך שהמבקש עצמו, ששמע את מועד הדיון, ופקידתו לא רשמה עבורו את מועד הדיון, לא הופיע לדיון. גם בכך אני מצטרף לדברי בית המשפט קמא.

מכאן, שאין נימוק המצדיק ביטול פסק הדין שניתן עקב אי הופעת המבקש להוכחות שנקבעו במעמדו. לעיתים, עצמת נימוקי ההגנה היא המכריעה לביטול פסק דין שניתן עקב אי הפועה, למרות שכמעט ואין נימוק המצדיק את אי ההופעה. ואולם, לא ניתן לומר במקרה זה שנימוקי ההגנה הם בעלי עוצמה כזו שגם בהעדר סיבה מספקת לאי הופעה, יש לבטל את פסק הדין.

בית המשפט קמא כתב שגירסאות הצדדים נשקלו ופורטו בפסק הדין שניתן לגופו של ענין, וכאמור, לאחר שמיעת שני הנהגים. בהעדר פסק הדין, שהמבקש לא מצא לנכון להגישו וגם לא לערער עליו, אין לי אלא להניח שנכונים דברי בית המשפט קמא, שנתן את פסק הדין לא משום העדר המבקש, אלא גם לאחר דיון לגופו של ענין. כאמור, המבקש לא ערער על פסק הדין, ובעוד הוא טוען לנימוקי הגנה טובים, לא הגיש את פסק הדין ואת הפרוטוקול של הדיון הקודם בו נשמעו הנהגים ולפיו הכריע בית המשפט. לפיכך, אני קובע שהמבקש לא הוכיח נימוקי הגנה טובים.

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, בטענה שהוא זכאי לכך שבקשתו תידון, ולא היה ניתן להחליט בבקשה ללא תגובה מטעם המשיבה. על כך החליט בית המשפט "הבקשה נדחית". בכך לא נהג בית המשפט כראוי, שכן לא נתן נימוקים להחלטתו. בית המשפט לא חייב לקבוע דיון בבקשה, והוא רשאי להחליט בה על פי הבקשה והתשובות, לפי תקנה 241 (ד). במתן החלטה לפני תשובת המשיבה, פגע בית המשפט בזכויות המשיבה ולא בזכויות המבקש. כנראה, שבית המשפט הניח שהמשיבה תתנגד לבקשת המבקש, ולכן החליט לפני תגובתה, מאחר שממילא החליט שלא לקבל את טענות המבקש, והבין שלא יפגע בזכויות המשיבה על ידי מתן החלטה לפני תשובתה השלילית. בכך מנע בית המשפט מהמשיבה להסכים לבקשה לביטול פסק הדין. זה אינו הליך תקין, אבל הוא אינו מצדיק מתן רשות ערעור, שכן כעולה מתשובת המשיבה, היא לא מסכימה לביטול פסק הדין ולא הוכח שהיא עמדה להסכים לכך. לפיכך, פעולתו של בית המשפט שלא בהתאם לתקנות פגעה רק בזכויות המשיבה ולא בזכויות המבקש, ובמסגרת שיקול הדעת הנתון בשאלה אם להתיר רשות ערעור, איני מוצא שהדבר מצדיק מתן רשות ערעור.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 3,480 ₪. המזכירות תעביר למשיבה סכום זה מתוך הפקדון, ותחזיר את היתרה למבקש.

ניתנה היום, כ"ג אדר א תשע"א, 27 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: